פרק 22 – דניאלה יוסיפוב
ילדת הפתעה
שמי חנה דמטוב, נולדתי בסמרקנד שבאוזבקיסטן במשפחת מולקנדוב להורים אריה ושרה. הייתי ילדה מאוד מפונקת, בת הזקונים, התשיעית במשפחה. אמא שלי לא ידעה שהיא בהריון, פתאום יום אחד היא חשה לא בטוב ושמה לב לבטן שלה, זאת הייתה הפתעה גדולה עבורה. באותו זמן, אח שלי שירת כחייל בסיביר, ואשתו שגם היא הייתה בהריון שלחה לו מכתב וסיפרה שגם חמותה, אמא שלו, בהריון. הוא ענה לה בחזרה במכתב וכתב: "שתלד, ברוך השם המשפחה מתרחבת".
בגלל שאמא ואבא שלי הביאו אותי לעולם בגיל מאוד מאוחר, אמא שלי הייתה בת 45 ואבא בן 52, הייתי קוראת להם "סבא וסבתא". לאחותי הגדולה, שכבר הייתה נשואה עם ילדים קראתי "אמא". ככה בעצם גדלתי כמו נכדה בתוך הבית של ההורים שלי.
כל כך פינקו אותי, שלא הכניסו אותי לגן או למסגרת כלשהי, רק בגיל 7 התחלתי ללמוד בבית הספר. סיימתי 10 שנות לימוד והמשכתי ללימודי סיעוד. בגיל 20 התחתנתי עם בעלי האהוב, יוסף דמטוב, שהיה אז בן 26. שנה לאחר הנישואין ילדתי את בתי הראשונה. כשראיתי כמה קשה לשלב בין העבודה כמיילדת לגידול ילדים, החלטתי להסב מקצוע לרוקחות, ולאחר תקופה נאלצנו לעבור לאנדיג'אן.
המכתב האחרון
אמא שלי עלתה לארץ ישראל בשנת 1974. היא נאלצה להשאיר אותי באנדיג'אן, וזה היה מאוד קשה עבורה מבחינה נפשית. המכתב האחרון מאמא שלי היה מכתב פרידה מבלי שידעה שזה מה שהוא יהיה. היא מסרה ד"ש, זמן קצר אחרי שכתבה אותו, היא קיבלה שבץ, נפלה בבית, ואחרי שבוע נפטרה.
המשפחה בארץ שלחו לי את המכתב שהיא השאירה והוא הפך למזכרת האחרונה והכואבת ממנה. זה היה רגע עצוב מאוד, מלווה בתחושת החמצה וכאב שלא נעלמים. היא חיה כאן בארץ רק שנה וחצי ואז נפטרה, אבל היא תמיד חלמה להיקבר בישראל, ליד אמא שלה, שכבר הייתה קבורה בירושלים.
היא הייתה אישה מיוחדת, ידעה לשיר שירים בעברית, דיברה וכתבה בעברית. כשהגיעה לנמל התעופה בארץ, היא פתאום שרה "שלום עליכם", וכולם שם היו בהלם, לא הבינו איך היא יודעת עברית כל כך טוב. אבא שלי לעומת זאת, נשאר באנדיג'אן. הוא לא עלה יחד איתה לארץ, ונפטר שם.
העלייה לארץ
בשנת 1991 עלינו לארץ ישראל. זה היה בחודש פברואר, בזמן מלחמה, תקופה לא פשוטה שאני לא אשכח. את החודשים הראשונים בארץ העברנו בדירת שכורות. רציתי להמשיך ולעבוד בתור מיילדת, אך נאמר לי שעליי ללמוד מחדש ולעשות תואר כאן בארץ. לא הייתה לי אפשרות לכך, הייתי צריכה לפרנס את המשפחה, אז עבדתי בעבודות מזדמנות, בעיקר בבתי חרושת שונים. עם השנים הילדים גדלו והתפקיד שלי השתנה, הפכתי למטפלת הרשמית של הנכדים. את כל 12 הנכדים גידלתי בעצמי, כדי שהילדים שלי יוכלו לצאת לעבוד בלב שקט. היום ברוך השם יש לי כבר 11 נינים, ורק בשבוע שעבר חגגנו ברית מילה לנין ה-11.
#בתנועה מתמדת
אני אוהבת ללמד את הנכדים שלי לבשל, לפעמים הם מתקשרים אליי בווידאו כשצריך עזרה במתכון מסויים. אני גם מציירת איתם, יוצרת ונהנית מכל רגע. אני מאוד אוהבת לצייר וליצור, במיוחד כשזה עם הנכדים הקטנים. העושר שלי בחיים הוא המשפחה שלי, הילדים, הנכדים והנינים. זאת עשירות אמיתית. ברוך השם, אני זכיתי במשפחה לתפארת וזה הדבר הכי חשוב לי בעולם.
מאז שעליתי לארץ אני חיה בעיקר בסביבה דוברת רוסית – בעבודה, בקופת חולים, בסופר, בכל מקום יש שירות ברוסית, ולכן קשה לי עד היום לדבר בעברית, אבל אני מנסה ומשתדלת. אני כבר 15 שנה בבית, רואה סרטים ברוסית ומדברת רק בשפה הזו. לימדתי את הילדים והנכדים לדבר ולכתוב ברוסית, מבחינתי שפה נוספת היא נכס וחשוב לשמור עליה.
בזמני הפנוי אני עוסקת ביצירה: מכינה בקבוקים מעוצבים ותופרת. את הכל למדתי לבד. אני תמיד בתנועה, כל הזמן עושה משהו. אף פעם לא משעמם לי, כל לילה אני שוכבת לישון וחושבת עם עצמי: מה אעשה מחר? יש לי כובע שתפרתי בעצמי מבד ישן שעבר במשפחה שהוא בן יותר ממאה שנה, והוא מזכרת שיקרה לי מאוד.
אני ובעלי נשואים כבר מעל 58 שנים. אנחנו מאושרים מאוד ומייחלים להגיע לחתונת יהלומים. הוא תמיד אומר: "נגיע בעזרת השם לחתונת יהלומים, ואחר כך כבר נראה". אני אוהבת לחיות, לרקוד ולשמוח. אני מלאה בהכרת תודה על מה שיש לי ובוחרת לשמוח מהחיים בכל יום מחדש.
האהבה למטבח
האהבה שלי למטבח התחילה ממש בגיל צעיר, אמא שלי זכרונה לברכה סבלה מאקזמה בידיים, וכבר כילדה קטנה היא הייתה קוראת לי לעזור לה במטבח, מדריכה אותי שלב אחר שלב, במיוחד בהכנת הבצקים. היא תמיד קראה לי "התינוקת שלי" ונתנה לי להרגיש מיוחדת. כל חיי אני מודה לה על זה שהיא לימדה אותי לבשל, בזכותה אני מבשלת באהבה ויודעת להכין הכל.
בחרתי להכין "סירקניז" כי הוא מזכיר לי את השבת. זה מאכל מסורתי בוכרי שאפשר אפילו להכין בתוך חלטה (שקית פשתן) והוא יוצא רך ומלא טעמים, הריח והטעם של השום פשוט ממכר. היום אני מכינה אותו פחות, כי האורז פחות בריא לנו, אבל כשהייתי צעירה הוא היה אחד המאכלים הקבועים בבית שלנו.
אני מאוד אוהבת לארח, זה אחד הדברים שנותנים לי הכי הרבה שמחה. כשהילדים, הנכדים והנינים שלי מגיעים אליי, אני מכינה שולחן ארוך מלא כל טוב, עם כל המאכלים שהם אוהבים. רק בשבוע שעבר חגגנו ברית לנין החדש, ובעזרת השם בקרוב נחגוג גם חתונה. אני נהנית להיות סבתא, זאת זכות גדולה עבורי.
סירקניז
רכיבים:
חצי כוס שמן קנולה
7 שיני שום כתושות
2 בצלים בינוניים
פרפר חזה עוף (אפשר להחליף בבשר)
3 גזרים בינוניים, חתוכים לקוביות
כוס חומוס מושרה ומקולפת
לרוטב:
מחממים סיר רחב עם חצי כוס שמן, כשהשמן חם מוסיפים את השום הכתוש ומכבים מיד, שומרים את הרוטב ושופכים על הסירקניז כשהוא מוכן.
אופן הכנת הסירקניז:
מטגנים את הבצל עד להזהבה.
מוסיפים את קוביות העוף, הגזר והחומוס.
מתבלים במלח, פלפל, כמון וכורכום לפי הטעם.
מבשלים כ-15 דקות.
מוסיפים לסיר 2 כוסות אורז עגול שטוף, מערבבים ומוסיפים מלח נוסף לפי הטעם.
מוסיפים מים חמים עד לגובה כ-1 ס"מ מעל האורז (חנה אומרת: שורת המים צריכה להיות בגובה הזרת).
מבשלים על אש קטנה עד שהאורז סופג את המים, ואז יוצרים הר עם גומה במרכז.
מבשלים עוד 15-20 דקות.
בסוף מערבבים את הסירקניז יחד עם הרוטב שהכנו ומגישים.
בתיאבון!
סרטון אופן ההכנה יעלה ביום חמישי ברשתות החברתיות של הקונגרס
