בימים שבהם הכותרות מלאות בתיעודי הרס, שנאה וקולות של קיצוניות, קל לשקוע בייאוש ולחשוב שהעתיד כאן נגזר למלחמה נצחית. אבל כמי שמגיע מהנהגת העיר רמלה – עיר שבה חיים זה לצד זה יהודים ומוסלמים, דתיים וחילונים, אני יודע שדווקא מתוך המורכבות יכולה לצמוח תקווה. לעיתים, קולות של אמת מגיעים ממקומות מפתיעים ומאירים את הדרך לאלטרנטיבה אחרת.
לפני מספר שבועות, במסגרת שליחותי, פגשתי בצרפת את האימאם חסן שלגומי מדרנסי. שלגומי הוא לא רק מנהיג דתי; הוא איש שלום אמיץ, שאינו חושש להתייצב מול הזרמים העכורים של הקיצוניות. לאחרונה נחשפתי לטקסט עוצמתי המיוחס לו, שבו הוא מגדיר את עם ישראל במילה אחת: "נס".
"אני, בן ישמעאל, אימאם, מוסלמי, איש שלום", הוא כותב, "מגיש כאן את עדותי הכנה על העם המופלא הזה". שלגומי סוקר את ההיסטוריה היהודית, מפרעה ובבל, דרך הנאצים ועד למלחמות ישראל המודרניות. בכל פעם שניסו למחוק את העם הזה, הוא לא רק שרד – הוא פרח.
הברכה שבשותפות
שלגומי לא מסתפק בשבח להישרדות. הוא מדבר על הברכה הגלומה ביצירה היהודית: במדע, בדמוקרטיה וביכולת להפוך מדבר לגן עדן. הוא מזכיר לעולם המוסלמי כי עם ישראל הם צאצאיהם של אברהם, שלמה, דוד ומשה – דמויות המקודשות גם לאסלאם.
כסגן ראש עיר המכיר מקרוב את הפסיפס האנושי של ישראל, דבריו נגעו בי עמוק. החלק המטלטל ביותר הוא הקריאה שלו לשינוי תודעתי בעולם הערבי: הוא טוען ביושר, שאילו לערבים הייתה ראייה בהירה, הם היו בוחרים להתאגד עם עם ישראל, ללמוד ממנו ולשתף פעולה איתו. במקום לראות בישראל אויב, הוא מציע לראות בה מודל של כבוד וחדשנות.
החזון ליום שאחרי
כיום, כאשר מדינת ישראל נלחמת בחזיתות רבות מול ציר הרשע, דבריו של שלגומי מקבלים משנה תוקף. הוא רואה בעם ישראל "אומץ של אצילים וסבלנות של צדיקים", כוח שלא נשבר גם ברגעים הקשים ביותר.
רבים שואלים: איך ייראה המזרח התיכון אחרי המלחמה? התשובה שלי, כמי שמאמין בחיים משותפים הלכה למעשה, היא שהעתיד תלוי ביכולת שלנו להדהד קולות כמו של האימאם שלגומי. הדרך לעתיד טוב יותר לא עוברת דרך המלחמה בעם ישראל, אלא דרך שותפות אמיצה איתו.
התקווה שלי היא שההכרעה מול הרוע תפנה מקום למנהיגות מוסלמית שמבינה כי מדינת ישראל היא לא הבעיה של המזרח התיכון, אלא המפתח לשגשוגו. לו יהי שביום שאחרי, נזכה לראות עוד 'בני ישמעאל' המושיטים יד ל'בני יצחק', מתוך כבוד הדדי והכרה בשורשים המשותפים שלנו כאן.
הכותב הוא אברהם דז'ורייב, סגן ראש עיריית רמלה
