מאת: דודי בן חמו, עורך עיתון 'מנורה'
בקומה העליונה של בניין הרבנות הראשית בירושלים, בחדר רחב ידיים שקירותיו מכוסים ספרי שו"ת והלכה ממסד ועד טפחות, יושב הרב הראשי לישראל, הגאון רבי קלמן בר שליט"א. שמש ירושלמית של ערב פסח חודרת מבעד לחלונות הגדולים, מאירה את שולחנו העמוס של הרב, שנדמה כי אינו נח לרגע. בחוץ הרוחות סוערות – עם ישראל מצוי באחת התקופות המאתגרות בתולדותיו – אך בתוך החדר פנימה שורה נינוחות דרוכה; שקט של הנהגה רוחנית היודעת לנווט גם בלב הסערה.
לראות את הסדר בתוך הכאוס
בפתח השיחה אנו נוגעים בשאלה המעסיקה כל בית יהודי השנה: כאשר עם ישראל מתכנס סביב שולחן החג, מהו המסר המרכזי בצל המלחמה המתמשכת והכאב הלאומי?
"הלילה הראשון של החג מכונה 'ליל הסדר'", פותח הרב. "מהו הסדר המדובר? המהר"ל מסביר שליל הסדר הוא למעשה ליל האמונה. האמונה היא היכולת להבין שיש סדר גם כשהעין האנושית רואה כאוס. עם ישראל שהה במצרים 210 שנים, מתוכן עשרות שנות עבודת פרך. הם זעקו לה', אך נדמה היה שאין קול ואין עונה. אפילו כשמשה רבינו נשלח על ידי הקדוש ברוך הוא, המצב רק החמיר. 'מאז באתי אל פרעה… הרע לעם הזה', זהו משבר אמונה עמוק מנשוא".
הרב עוצר לרגע, מבטו מעמיק: "ופתאום, בלילה הזה, הכל מתבהר. אנו מבינים שכל מה שעברנו היה חלק מתוכנית מדויקת. אילו פרעה היה נענה למשה מיד ואומר 'בבקשה תצאו', אולי משה היה שמח באותו רגע, אך לא היינו זוכים לעשר המכות ולא היינו בונים את יסודות האמונה שלנו. ליל הסדר הוא הזמן שבו אנו מכירים בכך שגם כשהעולם נראה אילם, יש יד מכוונת והכל מסודר ומדויק להפליא".
ניסי המלחמה וה"אפידורל" של הגאולה
כיצד מתחבר ה'סדר' של יציאת מצרים למציאות המורכבת שאנו חווים מאז שמחת תורה?
"אנחנו נמצאים בתקופה של מלחמה קשה", אומר הרב בכאב המהול בביטחון. "בתחילה איש לא ידע מה ילד יום, אך כיום אנו מתחילים לראות את ה'סדר' שנרקם. מי היה מאמין שתוך תקופה קצרה כל כך נצליח לנטרל איומים קיומיים שרבצו עלינו שנים? אלמלא אותה שבת קשה, ייתכן שלא היינו מוכנים להתמודד כך מול איראן ושלוחותיה, אלו ניסים גלויים ממש".
הרב משתף בסיפור אישי מהחזית: "ביקרתי בבסיס חיל האוויר. הטייסים אמרו לי: 'לפי הסטטיסטיקה ומספר התקלות, מטוסים היו צריכים ליפול – וכולם חזרו בשלום'. קצין החימוש סיפר לי שזיהה מתי היציאה היא למבצע אמת: הוא ראה את כל הטייסים, ללא יוצא מן הכלל, מניחים יד על העיניים ואומרים 'שמע ישראל'. אלו ניסי השם הגלויים ביותר. כשאנו רואים מטוסים מתקדמים נופלים במקומות אחרים ואצלנו הם חוזרים, אנו מבינים שאנחנו תחת השגחה".
"הנביא ממשיל את הגאולה ללידה: 'חלה וגם ילדה ציון'. בלידה ישנם צירי כאב עזים, ואנו נמצאים כעת בעיצומם של כאבי הגאולה. ה'אפידורל' שלנו – משכך הכאב הלאומי – הוא התפילה והחסד, הערבות ההדדית, הנתינה והתפילה הזכה, הן שממתיקות את הדינים ומזרזות את הגאולה השלמה".
אחדות של "עצים" – להבין את המקום של השני
כיצד האמונה והסדר הזה יכולים לאחד עם שסוע, כולל את אלו המרגישים רחוקים מהדת?
"עלינו פשוט להזמין אותם לשולחן", אומר הרב בנחרצות. "ביקרתי לא מזמן בבית כנסת בירושלים ופגשתי ראש ישיבה שדיבר על הצורך בדרשות אמונה. שאלתי אותו: כמה אברכים יש לך בכולל? הוא ענה שקרוב למאה. אמרתי לו: 'אם כל אברך אצלך היה מקרב יהודי אחד פעם בחודש ומראה לו את המציאות מקרוב, זה היה פועל הרבה יותר מכל הדרשות'. הפעולות הפשוטות הללו הן הגדלות האמיתית.
האחדות אינה אחידות. בים סוף היו 12 נתיבים לשבטים, אך חז"ל מלמדים שהקירות ביניהם היו שקופים – כדי שיראו זה את זה. עלינו להבין שהשני אינו שקוף. הנביא יחזקאל מדבר על קירוב של שני 'עצים' – עץ אחד אינו הופך להיות העץ השני, הרימון נשאר רימון והתפוח נשאר תפוח, אך הם צריכים להיות סמוכים זה לזה. האחדות נמדדת ביכולת להכיל את דרכו של האחר בעבודת השם, מתוך הבנה שכל אחד תורם את חלקו הייחודי".
שגרירי הנצח והלקח ההיסטורי
מהו הזיכרון המהותי שעל כל יהודי לקחת עמו משולחן הסדר?
"עלינו לזכור שבניגוד לכל האימפריות הגדולות – מצרים, רומא ויוון – שנמחקו מהבמה ההיסטורית, עם ישראל נשאר חי וקיים. כמו בהצגה, כששחקן מסיים את תפקידו הוא יורד מהבמה. כל אומה שסיימה את ייעודה נעלמה. אנחנו האומה היחידה ששרדה אלפיים שנות גלות ללא מדינה או שפה משותפת. למה? כי התפקיד שלנו הוא נצחי. אנו השגרירים של בורא העולם, וכיוון שהוא נצחי, גם עמו הוא נצחי – 'נצח ישראל לא ישקר'.
"הביצה בקערת הסדר מסמלת זאת היטב: היא עגולה כגלגל החיים, וככל שמבשלים אותה יותר – היא נהיית קשה וחזקה יותר. כך עם ישראל; ככל שמענים אותו יותר, הוא הופך לאיתן יותר. המסורת הזו היא סוד הנצח שלנו".
יהדות בוכרה ופועלו של מר לב לבייב
לקראת סיום, מהו המסר של הרב לקוראי 'מנורה' ולבני העדה הבוכרית?
"העדה הבוכרית היא מופת של שמירה על מסורת וערבות הדדית. אני רואה את הפעילות הענפה שלהם בכל העולם, ומתפעל מהאופן שבו הם שומרים על המנהגים ועל ה-DNA היהודי השורשי מדור לדור. זו עדה ששומרת על מורשת אבא ואמא בכל נימי נפשה".
"אני עומד נדהם מול פועלו של מר לב לבייב. הצלחתו היא פרי העובדה שהוא פועל באמת ובתמים לשם שמיים. שמעתי לאחרונה מהרב זבדיה כהן סיפור מופלא: מר לבייב האיץ את חלוקת המלגות לאברכים לפני הפסח, מבלי להמתין לטקסים הרשמיים, רק כדי שמשפחות האברכים יקבלו את מה שהן צריכות בזמן לחג. הדאגה הזו לשילוב שבין עולם התורה לצרכים הגשמיים היא מדהימה".
"העדה הבוכרית היא דוגמה ומופת לכלל העדות כיצד יש לכבד ולהוקיר את המורשת. אני קורא לקוראים: המשיכו לדבוק בשורשים הללו, הם מקור הברכה והכוח שלכם. יישר כוח".
בברכת חג פסח כשר ושמח, שופע אמונה וגאולה, לכל בית ישראל ולקהילה הבוכרית המעטירה!
