האינטנסיביות במטה חיל האוויר בקריה בתל אביב לא פוסקת לרגע מאז פרוץ המלחמה. בקודש הקודשים המבצעי של צה"ל, שבו מתקבלות ההחלטות הגורליות ביותר ומה שנראה לא פעם מן הצד כמו מכונה טכנולוגית קרה, מחושבת ומדויקת, פועם למעשה לב יהודי חם, תוסס ומלא אמונה. מי שאחראי על הדופק הזה, על הרוח ועל חיבור הקצוות, הוא סרן ה' (33), נשוי ואב לחמישה, המשמש בתפקיד התובעני והרגיש של רב מטה חיל האוויר.
עבור סרן ה', בוגר שנים ארוכות ומשמעותיות בישיבת הדגל 'מרכז הרב', נקודת התפנית האישית והמקצועית החלה בטבח השביעי באוקטובר. "התחלנו את הכל בחושך גדול מאוד, אבל דווקא מתוך השבר הזה גילינו את האחדות המיוחדת של עם ישראל ואת הביחד העוצמתי שלנו", הוא מספר בהתרגשות רבה בשיחה בלעדית ל'מנורה'.
"אחרי שראיתי את מה שקרה ואת התעוררות הרוח בעם, בער בי הרצון לתרום לעם ישראל באופן קבוע ולתת את כל כולי. שירתתי ימים ארוכים וממושכים במילואים מאז פרוץ המלחמה, ומתוך המציאות הזו בשטח התקבלה אצלי ההחלטה להיכנס לשורות שירות הקבע ברבנות הצבאית. בורא עולם גלגל אותי להגיע למטה חיל האוויר, ואני רואה בדבר הזה זכות עצומה וייעוד היסטורי שאין כדוגמתו בעת הזו".
התפקיד של רב צבאי במטה מבצעי מורכב משני רבדים משלימים המזינים זה את זה. הרובד הראשון הוא הפרקטי והלוגיסטי – עיגון כל צורכי הדת בפקודות מטכ"ל מאלף ועד תו, החל מרמת כשרות מהודרת ובלתי מתפשרת לחיילים בני המגזר החרדי והדתי, ועד להבטחת תנאי תפילה נאותים וארגון שיעורי תורה יומיומיים. אך הרובד השני, והחשוב לא פחות בעיניו של סרן ה', הוא רובד הרוח. "צה"ל הגדול עובד כיום בכל הגזרות בכל הכוח ובמלוא העוצמה המבצעית", הוא מסביר ברהיטות. "אבל הלוחמים, הטכנאים ואנשי המטה צריכים לקבל גם את ההבנה העמוקה הזו של למה אנחנו קמים בבוקר ולמה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. הרוח הזו, האמונה בצדקת הדרך והחיבור המוחלט לשרשרת הדורות ההיסטורית של עם ישראל – זה מה שהרבנות הצבאית מעניקה ומטמיעה בכל מקום שבו היא נמצאת".
סביב שולחן אחד: הכתובת החמה של כולם
אחד האתגרים הגדולים ביותר במטה מורכב ורב-ממדי כמו חיל האוויר, הוא המפגש האנושי הייחודי בין אוכלוסיות ומגזרים שונים. סרן ה' מדגיש שוב ושוב כי תפקידו של הרב הצבאי אינו מתמצה בשום אופן במתן מענה סקטוריאלי לחיילים הדתיים בלבד, אלא מהווה גשר חי וכתובת קשובה לכלל המשרתים במערך, ללא יוצא מן הכלל.
"בסוף צה"ל הוא צבא העם, הוא הצבא של כולם, והמטרה העליונה של הרב היא לחבר בין כל הגוונים השונים המרכיבים את הפסיפס הזה", הוא מסביר בחיוך. "בשיחות הרבות שאני עורך עם חיילים חדשים שמגיעים מכל קצוות החברה הישראלית, אני תמיד מדגיש בפניהם שהרעות היא מעל הכל. המפקדים בצבא חשבו על הדברים הללו מראש והכל מעוגן היטב בפקודות המערכת. המטרה היא, שלא ייווצר לעולם מצב שבו חלק מהחיילים יושבים יחד סביב שולחן אחד, וחלקם אינם יכולים לאכול או להרגיש בנוח בגלל ענייני דת או כשרות. אנחנו עובדים ונלחמים יחד, והרב נמצא שם כדי לוודא שלכל חייל וחיילת יהיה טוב ונעים בשירותם".
הפתיחות הזו והגישה המקרבת, מובילות לכך שלשכתו של הרב הפכה למוקד עלייה לרגל גם עבור משרתים שאינם מגדירים את עצמם כשומרי מצוות ביומיום. "אנשים באים אליי למשרד, פשוט כדי לשבת על כוס קפה חמה ולדבר מהלב", משתף סרן ה'. "מגיעים חיילים מכל הסוגים ומכל הסגנונות. חלקם מבקשים ציציות או הדרכה רוחנית, חלקם רוצים להניח תפילין, וחלקם מבקשים לעלות לתורה לראשונה בחייהם כי מעולם לא זכו לכך. היה אצלי גם מקרה מרגש וקורע לב של חייל רחוק מדת שאביו נפטר, והוא הגיע אליי כשהוא דומע וביקש לדעת איך בדיוק אומרים קדיש כהלכה ומה המנהגים. המפגש היומיומי הזה של כל המגזרים בשולחן אחד, מתוך כבוד הדדי ורעות עמוקה, הוא משהו ייחודי לצה"ל שאין בשום מקום אחר באזרחות".
השיחות בלשכה, הוא מספר, נעות דרך קבע בין סוגיות הלכתיות סבוכות לבין ענייני חולין ואישיות. לעיתים מדובר בצורך אמיתי לפרוק את עול הלחץ המבצעי האדיר בפני דמות מלווה ואובייקטיבית. "המערכת לוקחת אנשים צעירים ומשבצת אותם בתוך משמרות מורכבות ומתוחות. לפעמים בתוך השחיקה היומיומית אנשים שוכחים את הגדלות של מעשיהם. התפקיד שלי הוא להזכיר להם שהם חלק מדבר ענק, הרבה יותר גדול מהשגרה השוחקת".
מבצע 'שאגת הארי': הלכה ומבצעיות סביב השעון
במהלך מבצע 'שאגת הארי' העצים והאינטנסיבי, עמדה הרבנות החילית בפני אתגרים הלכתיים, לוגיסטיים ומבצעיים חסרי תקדים בהיקפם במטה חיל האוויר. במשך שבועות ארוכים ומתוחים נשארו הרבנים ואנשי המילואים של המערך במטה 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, על מנת לספק מענה הלכתי ונפשי מיידי לאנשי המודיעין, המבצעים והשליטה שעבדו בחמ"לים סביב השעון.
"היינו כאן רצוף, כי המלחמה והמשימות להגנת שמי המדינה לא נחות לרגע", הוא מתאר בנחישות. "התפקיד הגדול שלנו ברגעים כאלו הוא להנגיש את היהדות לכל חייל וחיילת, גם כשהם נמצאים בעיצומה של פעילות מבצעית מסווגת ודחופה בקצה. היה לנו חשוב מאין כמותו שכל מי שמרגיש צורך להתחבר או זקוק למענה הלכתי, יקבל אותו בצורה המדויקת והמהירה ביותר שיש".
סרן ה' משחזר בערגה שני אירועים יוצאי דופן שהתרחשו בעיצומה של הלחימה העצימה: "זה קרה בשבת פרשת זכור, ממש במהלך המבצע. ערכנו במטה קרוב ל-40 קריאות זכור שונות סביב השעון, כדי לאפשר לכל בעלי המשמרות המתחלפות לשמוע את הפרשה כהלכתה. הקריאה האחרונה בהחלט התקיימה בדיוק 12 דקות לאחר שקיעת החמה. חייל שסיים פעילות מבצעית דחופה בחמ"ל הגיע בריצה מבוהלת ואמר לי: 'הרב, לא שמעתי פרשת זכור, הייתי מרותק למסכים'. אמרתי לו שעוד ניתן להספיק בדקות הללו על פי ההלכה, פתחנו מיד את ספר התורה וקראנו במיוחד עבורו. לראות את האור ואת תחושת ההקלה בעיניים של הלוחם הזה – זו עוצמה רוחנית שקשה להסביר במילים".
גם בחג הפורים נמתחו כל הגבולות הלוגיסטיים כדי להגיע עד למשרתים בקצה. חיילת דתייה שנכנסה למשמרת מבצעית רצופה וקריטית מהשעה 18:00 בערב ועד ל-06:00 בבוקר, פנתה לרב בדאגה רבה לגבי חובת שמיעת מקרא מגילה בלילה. לאחר התייעצות הלכתית מהירה שקיים סרן ה' עם הרבנות החילית, הורה לה על פי פסק הפוסקים כי היא יכולה לקרוא את המגילה מבעוד מועד החל משעת פלג המנחה. "הבאתי לה מגילה כשרה מקלף, ולאחר מכן היא שלחה לי הודעה נרגשת ומחזקת: 'הרב, קראתי מהמגילה שהבאת לי, ועכשיו אני נכנסת למשמרת המבצעית הארוכה בראש שקט ובשמחה'. מקרה דומה היה עם חיילת אחרת שסיימה משמרת מפרכת רק בשעה 3 לפנות בוקר, ודאגנו שיהיה מי שימתין לה ויקרא עבורה את המגילה באותה שעה לילית מטורפת. המטרה היא שאף חייל או חיילת לא ירגישו שהם צריכים להתפשר על אמונתם בשל השירות המבצעי החשוב שלהם".
גם חג הפסח שנחגג בעיצומו של המבצע דרש היערכות לוגיסטית פנומנלית של הכשרת המטה הגדול מחמץ למצה, לצד קיומו של ליל סדר מרכזי ועוצמתי בראשות מפקדים בכירים, והפצת הגדות ומצות מיוחדות לחמ"לים הסגורים עבור אלו שלא יכלו להתנתק אפילו לדקה מהמסכים המבצעיים. "חייל יקר ממערך המודיעין אמר לי באחת השבתות העמוסות: 'הרב, כשאתה נמצא כאן איתנו בשבת – אני רגוע לחלוטין. אני יודע שיש לי מניינים, כשרות ותפילות מסודרות, ואני יכול להיכנס למשמרת המבצעית בלב שקט ובריכוז מלא'".
רוח העדה: שורשים בוכריים ועשייה צה"לית מפוארת
כבן גאה לעדה הבוכרית המפוארת, סרן ה' מרגיש בכל נימי נפשו כי השורשים העמוקים והחינוך הערכי שקיבל בבית הוריו, הם אלו שמעניקים לו את הכלים, הסבלנות והמאור להצליח במשימת קירוב הלבבות המורכבת ברבנות הצבאית. "גדלנו בבית על אהבה גדולה ובלתי מותנית לארץ ישראל, על כבוד עצום לתלמידי חכמים ועל יראת שמיים טבעית ועמוקה של בני העדה", הוא מספר בגאווה. "העדה הבוכרית היא עדה שמצטיינת באופן מסורתי במאור פנים, בהכנסת אורחים חמה ובחיבור אמיתי בין אנשים. את הערכים הנפלאים האלה ראיתי שאני יכול וצריך להביא איתי לתוך העשייה היומיומית בצבא, וזה נותן לי כוח אדיר".
במהלך תפקידו המרכזי בקריה, הוא נחשף מקרוב לעשייה המקצועית, האדירה והשקטה של בני העדה הבוכרית במערכים המסווגים והרגישים ביותר של חיל האוויר וצה"ל בכלל. "חשוב לי מאוד בבמה הזו להזכיר את בני עדתנו המדהימים שאני פוגש במטה, שתופסים מקום מרכזי וקריטי בפעילות המבצעית השוטפת. ישנם קצינים ומפקדים בכירים בני העדה שעוסקים יום-יום בדברים שאי אפשר לחשוף אותם בשום אופן מפאת אבטחת מידע, וזה כבוד עצום לעדה שלנו. אני מכיר, למשל, מפקד בכיר מאוד בחיל שהוא כהן, שלמרות הלו"ז המטורף והלחץ המבצעי העצום שמונח על כתפיו, לעולם אינו מוותר על הגעה יומיומית לבית הכנסת של המטה כדי לעלות ולברך את הקהל בברכת כהנים חמה".
מבט לעתיד: החייל כעולם ומלואו
לסיום המפגש המרתק, הרב משתף אותנו בתפיסת עולמו הפיקודית והרוחנית לגבי מהות התפקיד שלו. "כל חייל וחיילת שמגיעים אלינו הם עולם ומלואו, והם בורג חשוב במערכת האדירה הזו של צה"ל ומדינת ישראל", הוא אומר בנחישות ובעיניים בורקות. "התפקיד שלנו ברבנות הוא לוודא שהבורג הזה יהיה הכי טוב, הכי חזק והכי שמח שהוא יכול להיות, באמצעות מתן מעטפת מלאה".
"הצבא והרוח מחזקים את האנשים", מסכם סרן ה' בסיפוק. "אני רואה פה יום-יום חיילים שבקושי התפללו בביתם, ופתאום הם בוחרים להגיע בזמנם החופשי ובזמן ההפסקה לשיעורי הגמרא, ההלכה ופרשת השבוע שאנו מקיימים בבית הכנסת. הם מתמלאים ברוח, מתמלאים בעוצמה ומתחברים לשרשרת הדורות. פעם אמרתי לאחת המפקדות הבכירות כאן במטה: 'תאמיני לי, החייל שלך שיוצא כעת לשיעור תורה ולתפילה – יחזור אלייך לחמ"ל כשהוא חזק יותר, ממוקד יותר ומחויב יותר למשימה' – וזה בדיוק מה שקורה בשטח. זו המשמעות האמיתית והזכות הגדולה של העשייה שלנו".
לסיום, יש לו מסר של השראה וחיזוק מיוחד לקוראי 'מנורה' ולכל בני העדה בארץ ובתפוצות: "הכמיהה ההיסטורית של יהדות בוכרה לארץ ישראל, הגעגועים העזים של אבותינו והעובדה ההיסטורית שהם עלו ראשונים ובנו במסירות נפש את שכונת הבוכרים בירושלים – הם המופת והמצפן שמנחים אותנו. כל בן עדה שאני פוגש כאן במערכת מרגיש גאוות יחידה עצומה ונושא איתו בגאון את המטען הרוחני המפואר הזה. זו זכות היסטורית לדעת שאנו ממשיכים ישירים של השרשרת המפוארת הזו. חזקו ויאמצו, אנו שליחים נאמנים של העדה הקדושה הזו במקום הזה ובזמן הזה".
תמונה: דובר צה"ל, לפי סעיף 27א
