השורשים: ציונות, השכלה ופסגת זאב
סיפורו של שי מורדוב מתחיל בשנת 1973, השנה שבה עלו הוריו, אהרון ומאיה מורדוב ז"ל, לישראל מבוכרה. הם הגיעו מהעיירה חטרצ'י, זוג אקדמאים צעירים מלאי ציונות שנשלחו ישירות לירושלים. שי נולד בשכונת נווה יעקב וגדל בפסגת זאב, סביבה ירושלמית טיפוסית שעיצבה את זהותו.
"גדלתי בבית מאוד יציב, בית שקידש חינוך ועבודה קשה", משחזר מורדוב. אביו ניהל מחלקה בבזק ואמו הייתה אחות בבית החולים 'טלביה' לבריאות הנפש בי-ם. בבית כזה, מצוינות לא הייתה אפשרות אלא דרישה. בעוד שחבריו שיחקו כדורגל, מורדוב הצעיר היה שקוע בעיתונים. "מגיל שמונה קראתי עיתונות יומית. הייתי צורך חדשות בצורה כמעט אובססיבית וקורא אנציקלופדיות להנאתי וההורים מאוד תמכו בזה".
התשוקה הזו למילה הכתובה ולזירה הציבורית תורגמה מהר מאוד למעשים. בגיל 16 הוא כבר שימש ככתב ב"מעריב לנוער", ובגיל 17, כשחבריו התכוננו למבחני הבגרות, מורדוב כבר צעד במסדרונות האוניברסיטה העברית כחלק מתוכנית לתלמידים מצטיינים. הוא החל ללמוד מדעי המדינה והיסטוריה של המזרח התיכון, כשהוא בונה את התשתית האינטלקטואלית למה שיהיה בעתיד הקריירה המקצועית שלו.
כיום מורדוב מכהן כפרשן במהדורה המרכזית של ערוץ 14 במוצאי השבת, ומופיע בתוכניות נוספות בערוץ, שם הוא משמיע את דעותיו והשקפת עולמו, אחרי שצבר ניסיון רב לאורך העשור האחרון בתפקידי מפתח בפוליטיקה הישראלית, הוא מביא ערך מוסף גדול לקהל הצופים של הערוץ.
השבר: "לא יכולתי לעשות את זה להורים שלי"
המסלול של מורדוב נראה מבטיח וברור: גיוס לסיירת מטכ"ל. הוא התאמן במשך תקופה, זומן ליום סיירות והיה מוכן להתגייס. אך החיים הציבו בפניו מכשול אכזרי – חודשים ספורים לפני גיוסו, אחיו הצעיר אלון נפטר בפתאומיות בגיל 12 וחצי.
"זה היה רגע שבו כל העולם שלך מתרסק", הוא אומר בשקט. "הייתי אמור לסיים את המיונים, להתגייס ולצאת לטירונות קרבית ולהיעלם מהבית לתקופה ממושכת. אבל כשראיתי את ההורים שלי, הבנתי שאני לא יכול לעשות להם את זה. הכל היה כל כך טרי והבית היה זקוק לי". מורדוב נאלץ לוותר על החלום הקרבי והתגייס ליחידת העילית מצ״ח, שם כיהן כחוקר ומפקד צוות. הוא קיבל תעודות הצטיינות על תפקודו ולאורך שירותו נחשף לצדדים האפלים והמורכבים של הצבא, חוויות שחידדו את יכולת הניתוח האנושית שלו.
מיד עם שחרורו חזר לספסל הלימודים, השלים את התואר הראשון באונ׳ העברית והמשיך לתואר שני בתקשורת פוליטית למנהלים באוניברסיטת תל אביב. השילוב של היסטוריה, מזרח תיכון ותקשורת הפך לכוח המניע שלו.
המהפכה בערוץ 2: כשהדיגיטל היה "מערב פרוע"
התחנה המקצועית המשמעותית הראשונה שלו הייתה בחברת החדשות (אז ערוץ 2). מורדוב הצטרף בעידן שבו הטלוויזיה שלטה ללא עוררין, אך האינטרנט החל לנגוס בה. הוא היה חלק מהצוות שהקים את מערך הדיגיטל של החברה.
"אף אחד לא באמת ידע אז מה זה דיגיטל, ניו מדיה ואיך זה בכלל קשור לתקשורת", הוא מסביר. "בנינו את הכל מאפס – איך הופכים כתבה של המהדורה המרכזית לפוסט ויראלי, איך מנהלים דף פייסבוק ואינסטגרם של גוף חדשותי מוביל. זה היה בית ספר מדהים להבנת דעת קהל בזמן אמת". הניסיון הזה שצבר בחזית התקשורתית צד את עינם של האנשים החזקים במדינה.
הכניסה לאקווריום: המפגש עם נתניהו
בשנת 2015, מורדוב קיבל את שיחת הטלפון ששינתה את חייו – הוא הוזמן לראיון במשרד ראש הממשלה. "חשבתי שאני הולך להתראיין לתפקיד של דובר זוטר או יועץ בלשכת המנכ"ל", הוא נזכר בחיוך. "פתאום אומרים לי 'בוא, אתה נכנס לראש הממשלה'. הלב שלי נפל. אני? לראש הממשלה? זה נשמע לי כמו תסריט דמיוני. מהחדר יצאו הרמטכ״ל, ראש המוסד, ראש השב״כ ואחריהם נכנס מיד שי מורדוב, ילד בן 24 מירושלים בלי שום ניסיון פוליטי באותה תקופה.
מורדוב מתאר פגישה של שעה וחצי עם בנימין נתניהו. נתניהו, הידוע בחושיו החדים לתקשורת, בחן אותו לעומק. "הוא תחקר אותי בלי הפסקה ברמה האישית, אחרי זה צייר לי שלושה עיגולים מחוברים – ימין, מרכז ושמאל ושאל אותי: 'איך אני מביא את האנשים שנמצאים בצד השמאלי למרכז, ואת אלה שבמרכז איך אני מעביר לימין? התחלנו לנתח מסרים, פלחי אוכלוסייה, אסטרטגיה, דעת קהל, הנדסת תודעה ויכולת השפעה על קהלי יעד. זו הייתה שיחה מרתקת שלא אשכח לעולם".
נתניהו השתכנע, ומורדוב מונה ליועץ שהקים עבורו את כל מערך התקשורת הפוליטית הדיגיטלית. באותן שנים, הוא היה האיש שמאחורי הנכסים הדיגיטליים המשפיעים ביותר במזרח התיכון. "העבודה בלשכת ראש הממשלה היא אינטנסיבית בצורה שאי אפשר להסביר. אתה נמצא במוקד של כל החלטה גורלית – מביטחון ועד כלכלה. כל דבר שאתה נוגע בו יכול ליצור משברים, מתיחויות, פרשנויות לא נכונות, ולכן צריך להיות מדויקים בכל פסיק ואות, וזה מה שמלווה אותי עד היום".
הסודות מאחורי המקלדת: האחריות שבמילה
מורדוב חושף בראיון את הרגישות העצומה שנדרשה ממנו בתפקיד. "אנשים רואים פוסט של ראש ממשלה וחושבים שזה פשוט. נתניהו הבין באותה התקופה את מה שאף אחד לא הבין, שיש ציבורים שלמים שצורכים תוכן רק ברשתות החברתיות, שהופכות לכלי החשוב ביותר. הוא לא תלוי יותר בעורכים בתקשורת, הוא לא תלוי בכתבים, הוא יכול להעביר מסרים מעל הראש שלהם וזה בדיוק מה שעשינו. בנינו את המכונה בצורה כזו שהשארנו אבק לכולם. אבל מאחורי כל מילה יש שעות של מחשבה. כשראש הממשלה רוצה להעלות תמונת 'שבת שלום' של ירושלים, האחריות היא עליך. האם לצלם ממזרח או ממערב? האם להראות את הר הבית? כל פרט כזה יכול להצית משבר דיפלומטי או לשלוח מסר מרתיע לאויבים".
הוא מתאר את נתניהו כפרפקציוניסט שלא משאיר דבר ליד המקרה: "הוא מבין בתקשורת יותר מכל אחד אחר. למדתי ממנו איך לבנות נרטיב, איך להישאר ממוקד במטרה גם כשיש רעשי רקע מטורפים. היו לצידו אנשים מוכשרים מאוד, ביניהם לירן דן, שאני חייב לו המון לאורך הקריירה".
המבחן בלשכת שר הביטחון ובלשכת השר לביטחון הפנים: מרצח שירה בנקי ועד משברי השב"ס
לאחר שלוש שנים בלב האקווריום, מורדוב עבר לתפקיד יועץ התקשורת של השר לביטחון הפנים דאז, גלעד ארדן. אם בלשכת רה"מ העיסוק היה אסטרטגי-פוליטי, כאן הוא נחת לתוך המציאות המבצעית הבוערת של ישראל.
"שבועיים אחרי שנכנסתי לתפקיד, נרצחה שירה בנקי במצעד הגאווה בירושלים, זו הייתה טבילת אש נוראית", הוא משחזר. מורדוב מצא את עצמו מנהל משברים מול המשטרה, השב"ס והכבאות. הוא ליווה את השר ברגעים הקשים ביותר – פיגועים, מהומות בבתי הסוהר והתמודדות עם פשיעה. "שם הבנתי שדוברות היא לא רק להוציא הודעה לעיתונות, היא חלק בלתי נפרד מניהול האירוע עצמו". מורדוב ייעץ לאורך השנים לנפתלי בנט ולשר הביטחון בני גנץ כשהיה בשיאו. הוא מייעץ כיום לחברות ענק במשק הישראלי ואחראי למהלכים פורצי דרך שהשאירו חותם בליבם של רבים. ״ההרגשה הכי טובה? לנצח קמפיינים – וזה קרה לא פעם בעשור האחרון״ הוא אומר בחיוך.
אסטרטגיה בעידן של שינויים טקטוניים
היום, כשהוא מביט לאחור על הקריירה שלו ומנתח את המציאות הנוכחית, מורדוב רואה תמונה רחבה הרבה יותר, הריאיון איתו גולש לניתוח גיאופוליטי מעמיק, במיוחד לאור אירועי ה-7 באוקטובר.
"אנחנו נמצאים ברגע של שינויים טקטוניים במזרח התיכון", הוא קובע. "מי היה מאמין ב-7 באוקטובר, באותה שבת שחורה, שאחרי זמן קצר נהיה במצב שבו ישראל היא 'השוטר של המזרח התיכון שעושה ככל העולה על רוחו'? מורדוב מנתח את הפעולות מול איראן ושלוחותיה בראייה של אסטרטג: "המתקפות שלנו הן לא רק צבאיות, הן מתקפות תודעתיות, המטרה היא להביא לקריסת הקונספציה של האויב".
לדבריו, ישראל פועלת כיום בתיאום הדוק עם האמריקאים, אך שומרת על חופש פעולה קריטי. "צריך להבין שהמשחק הוא רב-זירתי. זה לא רק עזה או לבנון, זה כל הציר האיראני. המהלכים שישראל עושה עכשיו יקבעו איך המזרח התיכון ייראה ב-50 השנים הבאות".
"הכל מתחיל ונגמר בבית"
למרות ההצלחה והקרבה למוקדי הכוח, מורדוב נשאר מחובר לשורשים הירושלמיים שלו. הוא מדבר בגעגוע על הוריו ועל הדרך שבה חינכו אותו. "הם עלו לפה בלי כלום ובנו חיים שלמים. הציונות שלהם לא הייתה בסיסמאות, היא הייתה במעשים. זה מה שמניע אותי. אל תדבר יותר מדיי, פשוט תעשה. כל מה שאני היום זה בזכותם. הם חסרים לי בכל יום, אבל בחרתי להסתכל על האור ועל הבור – ולהמשיך קדימה, קודם כל למענם, כי זה מה שהם הכי היו רוצים".
הוא נזכר בימים שבהם היה חוזר מהלשכה בשעות הקטנות של הלילה, רק כדי להתחיל הכל מחדש כמה שעות לאחר מכן. "המחיר האישי הוא כבד, אבל התחושה שאתה עושה משהו למען המדינה היא פיצוי הולם. כשאתה עומד ליד ראש ממשלה או שר ביטחון ברגעים היסטוריים, אתה מבין שאתה חלק ממשהו שגדול ממך".
העתיד: בין טכנולוגיה למנהיגות
כששואלים אותו לאן פניו מועדות, מורדוב לא ממהר לחשוף את כל הקלפים, אך ברור שהוא ימשיך להשפיע בנקודות הממשק שבין התקשורת, הפוליטיקה והעולם העסקי. "העולם משתנה במהירות עצומה. הבינה המלאכותית, הרשתות החברתיות החדשות, הכלים לניהול תודעה – אלו כלי הנשק של העתיד. המנהיגות של המחר תצטרך לדעת לשלוט בכלים האלה לא פחות מאשר במטוסים וטנקים".
אחת הסיבות שהובילו לשבעה באוקטובר, זו החולשה הגדולה שהייתה לנו בשדה התודעתי. שלא עשינו יותר מדי, שלא הרתענו, שלא הפחדנו, שלא גרמנו לאויב בצד השני להרגיש שאם הוא רק יעז להרים את הראש – הוא יחטוף מכה שלא דמיין. היום זה המצב – ורועדים מאיתנו ובצדק. זה נקנה במחיר דמים נוראי של 924 חיילים וחיילות שנפלו במערכה הקשה, אבל כדי שמותם לא יהיה לשווא – אסור לאפשר לעולם לחמאס או לכל ארגון טרור אחר להרים את הראש, וכל איום – אתה צריך לטפל בו. אם לא תתפוס את המחבלים במיטות שלהם, הם יתפסו אותך במיטה שלך, בדיוק כמו שהיה בעוטף עזה באותו בוקר שחור״.
סיפורו של שי מורדוב הוא סיפורו של דור חדש של אסטרטגים ישראלים – כאלה שגדלו עם מקלדת ביד אחת וספרי היסטוריה ביד השנייה. מהילדות בפסגת זאב ועד לכיסא היועץ באקווריום, הוא הוכיח שעם שילוב של תעוזה, הבנה עמוקה של השטח ומחויבות ללא פשרות, אפשר לכבוש את הפסגות הגבוהות ביותר ולהישאר בן אדם.
"בסוף," הוא מסכם בחיוך, "אני עדיין אותו שי מפסגת זאב שרוצה לראות את המדינה הזאת חזקה ומנצחת. זה כל הסיפור – ועל זה אני נלחם".
שי מורדוב:
- גיל: 38
- נשוי לחן ואבא לשלושה לילדים
- השכלה: תואר ראשון במדעי המדינה והיסטוריה של המזה"ת (האוניברסיטה העברית), תואר שני בתקשורת פוליטית (אוניברסיטת ת"א).
- תחנות בקריירה: יועץ ראש הממשלה בנימין נתניהו, יועץ לשר הביטחון, יועץ לשר לביטחון הפנים ויועץ לשעבר לנפתלי בנט, מבכירי האסטרטגים הפוליטיים בישראל.
- מוטו: "תרדוף אחרי ההישגים, תעבוד קשה, תביא את הלקוח שלך עד לקצה ותנצח. המוטו הוא לנצח תמיד, ואל תשכח בדרך – להיות בן אדם. דע מאין באת ולאן אתה הולך״.
(קרדיט צילום: אלעד מלכה)
