17 שנים חלפו מאז אותו יום בינואר 2009. דביר עמנואלוף, לוחם פלחה"ן גולני, היה לחלל הראשון של מבצע 'עופרת יצוקה'. במשך 24 שעות הוא היה החלל היחיד, וכל המדינה דנה בדמותו של הנער הירושלמי שהפך לסמל. עבור אמו, דליה, אלו לא היו רק כותרות בעיתונים – זה היה אובדן של עמוד התווך בבית שכבר ידע שכול, לאחר פטירת אביו של דביר, נתנאל ז"ל, פחות משלוש שנים קודם לכן.
"דביר היה ילד שובב שקראנו לו 'נזק', כי כל מה שנגע בו חזר שבור", נזכרת דליה בחיוך מהול בעצב. "אבל ככל שבגר, הוא הפך לנער אחראי בצורה יוצאת דופן – מדריך בבני עקיבא, מתנדב במד"א ובמחסני צדקה. אפילו כשקיבל רישיון, הוא נידב את הרכב המשפחתי כדי להסיע אוכל לנזקקים".
התזכורת בטלפון והחייל הבודד
סיפורי הגבורה והחסד של דביר המשיכו לזרום גם לאחר נפילתו. דליה מספרת על רגע מצמרר שהתרחש במהלך השבעה: "קיבלנו את הטלפון שלו מהצבא, ופתאום הוא מתחיל לצפצף. הייתה שם תזכורת: 'להכין אוכל לצדוק לשבת'. לא הבנו מי זה צדוק. רק אחרי השבעה, כשהפלוגה הגיעה, גילינו שצדוק היה חייל בודד ודביר דאג לו לאוכל בכל שבת מחדש".
הערכים האלו של דביר – ענווה, צניעות ואחריות – הם אלו שדליה מבקשת להנציח. היא מסתובבת בבתי ספר, מספרת את סיפורו, ולא מפסיקה להפיץ את המסר שדביר כתב לה ב-SMS האחרון לפני שנכנס לעזה: "אשמור על עצמי… ובעזרת השם נחזיר את הכבוד של עם ישראל". "בתחילת המלחמה הנוכחית, כולם אמרו לי 'דליה, חייבים להפיץ את המסר שלו'. הדפסנו סטיקרים ושמשוניות ענק עם המילים שלו – מחזירים את הכבוד".
הנס בבריכת הסולטן
הסיפור המדהים ביותר בראיון עם דליה, הוא הרגע שבו היא מספרת כי באחת השנים, סביב יום הולדתו של דביר, מצאה עצמה דליה בריקנות גדולה. "פניתי לקב"ה בכעס ובכאב", היא משחזרת. "אמרתי לו: 'אם זו המציאות שלי ולא חלום רע, תן לי סימן. תן לי חיבוק מדביר'".
שבועיים לאחר מכן, במופע של מאיר בנאי בבריכת הסולטן, ניגש אליה פעוט זהוב תלתלים בשם אשל. כשאביו של התינוק קרא לו "בוא שבו ליד דביר", דליה קפאה. התברר שהמשפחה הצעירה החליטה לקרוא לבנם שנולד אחרי המבצע על שמו של החלל הראשון – דביר עמנואלוב. "האמא אמרה לי: 'דביר שלך שולח לך חיבוק גדול דרכנו'. באותו רגע הבנתי שקיבלתי תשובה ישירה. זה היה הסימן שלי שאני במציאות, ושאני חייבת להמשיך לחיות".
בניית בית הכנסת: היעד – מיליון שקלים
היום, דליה ממוקדת במשימה הבאה: הקמת בית כנסת לזכרם של בעלה נתנאל ובנה דביר ביישוב אדורה, שם מתגוררת בתה. "בחיים לא חשבתי שאבנה בית כנסת, אבל הקהילה הצעירה שם צריכה מקום לתפילה. הבת שלי אמרה: 'למה שזה לא יהיה על שמם?'".
הפרויקט כבר יצא לדרך, בתמיכת קונגרס יהודי בוכרה שתרם סכום משמעותי, אך הדרך עוד ארוכה. "היעד הוא מיליון שקלים, וגייסנו כרגע קצת יותר מ-300 אלף. זה לא מספיק. אני מקווה שאנשים יפתחו את הלב ויעזרו לנו להשלים את הבניין הזה, שיהיה מקום של קדושה, תפילה וזיכרון חי".
