מאת: רועי זיו
כבר כעשרים שנה שבחגי תשרי מתאספים בני הקהילה הבוכרית ברעננה למניין מיוחד בנוסח התפילה הבוכרי. מדובר ביוזמה קהילתית שנמשכת לאורך שנים ומחברת בין עולים ותיקים, בני הדור השני והשלישי ואף צעירים שמבקשים להכיר מקרוב את המסורת שעליה גדלו משפחותיהם.
השנה התמודדו מארגני המניין עם אתגר משמעותי. במשך השנים התקיימו התפילות בבית ויצ"ו, אולם השנה לא ניתן היה לשכור את המקום הקבוע. יוחנן מור, חבר נשיאות הקונגרס יהודי בוכרה העולמי ומי שפועל לאורך שנים לקיום המניין, פנה למנכ"ל הקונגרס, הרב יהודה בלוי, בבקשה לסייע במציאת פתרון.
הרב בלוי פעל מול הגורמים הרלוונטיים ואף היה בקשר עם עיריית רעננה. בהמשך פנה למשנה לראש עיריית רעננה, מר מאיר גרידיש, שסייע במציאת פתרון ואפשר לקהילה לקיים את תפילות החגים במקום מתאים.
עבור מי שמגיע למניין מדי שנה, המאמץ הזה אינו מובן מאליו. אחד מהם הוא יהודה אליאיץ', תושב רעננה, שבשש השנים האחרונות מקפיד להגיע למניין הבוכרי בעיר בחגי תשרי.
אליאיץ' נולד בשנת 1961 בטשקנט, בשנת 1972 עלה עם משפחתו לישראל. "באנו לארץ בשנת 72", הוא מספר. "היינו בבית שמש שנתיים, אחרי זה עברנו לתל אביב.
בהמשך התגייס לצה"ל בשנת 1979, שירת בחיל האוויר, ובשנת 1983 השתחרר מהשירות. באותה שנה גם נישא. לאחר השחרור פתח עסק בתחום הג'ינסים ברחוב הקישון בתל אביב, אזור שהיה מזוהה במידה רבה עם פעילות עסקית של בני הקהילה הבוכרית.
לאחר נישואיו עבר עם משפחתו לחולון, משם להרצליה, ובהמשך לרעננה. "עברנו להרצליה ואחר כך עברנו לרעננה", הוא מספר. "משנת 2010 אני ברעננה. זה כבר 16 שנה".
לדבריו, לאורך השנים שמע על המניין הבוכרי המתקיים בעיר, אך רק לפני שש שנים החל להשתתף בו באופן קבוע. מאז, הוא מספר, הוא אינו מוותר על ההזדמנות להתפלל בנוסח המוכר לו ולפגוש את בני הקהילה.
"אני מגיע כבר שש שנים למניין הבוכרי ברעננה, ותמיד יוצא מרוצה. האווירה, התפילה והאנשים פשוט נהדרים. מקום שאני שמח לחזור אליו בכל פעם מחדש", הוא אומר. "זה גורם לי להרגיש משמעותי למשהו גדול הרבה יותר ממני".
לדבריו, הייחוד של המניין אינו רק בעצם קיום התפילה, אלא באופי שלה ובתחושת השייכות שהיא יוצרת. "ברעננה לא חסרים מניינים", הוא אומר. "אבל החשיבות של המניין הזה היא העובדה שזה שייך לך. אתה שומע מנגינות, אתה שומע תפילה שנכנסת לך ללב, ובמיוחד באופן הזה שיש לך היכרות או זיקה אליה".
עבור אליאיץ', המנגינות הבוכריות הן הרבה מעבר לסגנון מוזיקלי. הן מחברות אותו לבית שבו גדל, למשפחה, לשורשים ולזיכרונות. "כל בוכרי שיש לו השתייכות לשורשים לא יכול להתעלם ממה שזה מעורר אצלו", הוא מסביר.
גם תפילות ראש השנה השנה הותירו בו רושם עמוק. "חבל על הזמן", הוא מתאר בהתלהבות. לדבריו, החזנים מעבירים את התפילות בצורה מסורתית, מרגשת ומלאת כוונה, עם ניגונים ואווירה שמחברים את המתפללים לאופי המיוחד של התפילה ולרוח החג.
לדבריו, אחד הדברים שהופכים את המניין למיוחד הוא התחושה המשפחתית שנוצרת בין המתפללים. "יש כאן משהו מאוד משפחתי. אנשים מכירים אחד את השני, דואגים אחד לשני, וכל אחד מרגיש שהוא חלק ממשהו גדול יותר", הוא מספר. "זו לא רק תפילה שמגיעים אליה- זו קהילה שמרגישים בה בבית. וזה בדיוק מה שהופך את התפילה לחוויה כל כך מיוחדת ומחברת".
הקהילה שמאחורי המניין ממשיכה לאורך השנים לשמור על הרציפות, המסורת והאווירה המיוחדת שנוצרה במקום. "יש כאן משהו שקשה להסביר במילים – אנשים שמגיעים מרגישים מהר מאוד בבית", אומר אליאיץ'. "זו קהילה עם לב, עם מסורת ועם אנשים שאכפת להם אחד מהשני. לא משנה מה הרקע שלך, כולם מתקבלים כאן באותה פתיחות. לאורך השנים הגיעו גם מתפללים מעדות שונות, שנשארו והפכו לחלק טבעי מהקהילה. בסופו של דבר, זו משפחה שנבנית כאן לאורך השנים, וכל אחד מוצא בה את המקום שלו".
יוחנן מור אומר, כי אחד הדברים המשמחים והמרגשים ביותר עבורו הוא לראות אנשים שאכפת להם מהמסורת ומהקהילה, ופועלים כדי להעביר אותה גם לדורות הבאים. "זו זכות גדולה עבורנו להתפלל לצד אנשים כמו יהודה, שאכפת לו מהקהילה ומהמשך הדרך, והוא מגיע לתפילות יחד עם הנכד שלו, שגם משתתף בתפילה. זה אולי הדבר שהכי מרגש אותי – לראות ילדים ונכדים של בני הקהילה חוזרים לבית הכנסת ולוקחים חלק בתפילות".
לדבריו, החיבור בין הדורות הוא חלק בלתי נפרד מהחזון של הקהילה. "יש ילדים שהגיעו לכאן לפני 10-15 שנה, והיום הם כבר נשואים ומגיעים בעצמם עם הילדים שלהם. אני בטוח שהחוויה הזו תשאיר גם אצל הדור הבא חותם ותעביר הלאה את החשיבות של שמירת הערכים, המסורת והייחוד של הקהילה הבוכרית – את המנגינות המיוחדות של התפילה, את המנהגים ואת החיבור למסורת שלנו. לצד זה, חשוב לנו שגם הצעירים יכירו זה את זה, ייפגשו וירגישו חלק מהקהילה. אם מתוך החיבור הזה גם ייווצרו בעתיד קשרים ושידוכים, זו תהיה כמובן שמחה גדולה עבור כולנו. כשאתה רואה את המסורת עוברת מדור לדור, אתה מבין שהיא באמת חיה".
השנה מר יהודה אליאיץ' הגיע לתפילה יחד עם נכדו, מתוך רצון להעביר אליו את מה שהוא עצמו קיבל מהדורות הקודמים.
"אני מנסה להראות לו דרך דוגמה אישית את המסורת שלנו, את המנהגים ואת מה שאנחנו בעצם קשורים בו", הוא מספר. "אני מאמין שיש לו הבנה שהתפילה הזו היא הרבה מעבר לסימון וי של חגי תשרי".
וזה אולי הסיפור הגדול של המניין הבוכרי ברעננה. בעולם שבו הדורות הצעירים נחשפים מדי יום לתרבויות ולסגנונות שונים, יש מי שמבינים ששמירה על מסורת אינה מתרחשת רק באמצעות מילים. היא מתרחשת כאשר סבא מגיע עם נכדו לתפילה, כאשר מנגינה עתיקה נשמעת בבית הכנסת, וכאשר בני קהילה מתעקשים לשמור על נוסח התפילה שאבותיהם נשאו איתם מחבל ארץ בוכרה.
המניין הבוכרי ברעננה הוא סיפור על אנשים שבוחרים להמשיך. להמשיך להתפלל, להמשיך לשיר את המנגינות שהכירו בבית, להמשיך להיפגש ולהמשיך להעביר את המסורת לילדים ולנכדים.
"אני מאחל לכולם שנה טובה ומבורכת", מסכם אליאיץ'. "שתהיה שנה של בריאות, שלום ובשורות טובות, ושנמשיך לשמור יחד על המסורת, על הקהילה ועל האווירה המיוחדת שנוצרה כאן לאורך השנים. בעזרת השם, שנמשיך להתפלל יחד עוד שנים רבות, מתוך שמחה, אחדות ורוח טובה".
