מאת: נעם זיו
ביום העצמאות ה-78 של מדינת ישראל, כשהדגלים מתנופפים ורחובות הערים מתמלאים בחוגגים, יש מי שנמצאים שם בשקט, בנחישות, כדי להבטיח שכל אחד מאיתנו יוכל לחזור הביתה בשלום. שוטרי משטרת ישראל הם אלו שמאפשרים את קיומה של השמחה הממלכתית, אך מעבר למדים ולניידות, פועלת מערכת שלמה של רוח ואמונה. בראש המערכת הזו עומד הרב הראשי למשטרה, הרב רמי ברכיהו.
בשיחה אישית ומרתקת ל'מנורה' לרגל יום העצמאות, הרב ברכיהו לוקח אותנו אל מאחורי הקלעים של עבודת הקודש המשטרתית, מדבר על החיבור בין אמונה לביטחון, על העוצמה של הקהילה הבוכרית ועל הרוח שמחזיקה את השוטרים גם ברגעים הקשים ביותר.
המשטרה כשותפה לשמחה היהודית
הרב רמי, ביום העצמאות ה-78 למדינה, איך נראה בעיניך החיבור בין הזהות היהודית של המדינה לבין התפקיד של המשטרה?
"המשטרה היא הלב הפועם של המגע עם כל גווני האוכלוסייה", פותח הרב ברכיהו, "באירועים הגדולים של עם ישראל, המשטרה נמצאת שם בכוחות גדולים. המטרה היא אחת: להבטיח שכל אזרח ירגיש בטוח. בעיניי, אי אפשר להגיע לחגיגה שלמה בלי המשטרה. היא לא רק גוף אוכף, היא שותפה לשמחה, היא זו שמאפשרת לכל אחד למצוא את מקומו ולהרגיש מוגן.
בתורה, כשאנחנו מדברים על עלייה לרגל, הקדוש ברוך הוא מבטיח ש'לא יחמוד איש את ארצך' בזמן העלייה. המושג של ביטחון בדרכים ובערים הוא מושג תורני עתיק. היום, זהו התפקיד המעשי של המשטרה. ראינו את זה רק לאחרונה בחג הפסח – אלפי שוטרים שמרו בירושלים כדי שיהודים יוכלו לפקוד את בתי הכנסת ותלמודי התורה בביטחון. המשטרה היא זו שמאפשרת את קיום המצוות בפרהסיה הציבורית. היא מאפשרת את החגיגה, וזה חלק בלתי נפרד מהצביון היהודי של המדינה. כששוטר עומד במחסום בערב חג, הוא לא רק 'מנהל תנועה', הוא השומר של השמחה היהודית".
רוח בלחימה: מהחפ"ק ועד התפילה
בשנה האחרונה, ובמיוחד במלחמת 'חרבות ברזל', המשטרה הייתה בחזית. איך מתבטא התפקיד הרוחני שלך בתוך מצבי חירום ואובדן?
הרב משתף ברגע אישי ומרגש מתחילת המערכה: "בישיבה הראשונה עם סגל הפיקוד הבכיר, כשהמפקדים דיווחו על פתיחת המלחמה – אירוע 'שאגת ארי' כפי שהוא נקרא אצלנו – המפכ"ל עצר את הדיון המבצעי וביקש שאשא תפילה לשלום השוטרים, החיילים והמדינה. אף אחד לא דמיין אז את גודל האירוע והחשש היה כבד מאוד. נורו מאות טילים בפרק זמן קצר, והיה ברור שאנחנו נכנסים למשהו שלא הכרנו.
העובדה שסגל הפיקוד הבכיר של משטרת ישראל בוחר לפתוח בתפילה את הדיון המלחמתי הראשון, אומרת הכל. זה מעיד על המקום שיש לעולם הרוחני בתוך המערכת הזו. התפקיד שלי ושל הרבנות המשטרתית הוא להיות נוכחים בשטח, ביחידות, עם המפקדים. אנחנו לא יושבים במשרדים. כשיש אירוע, אנחנו שם. הרוח היא מקור העוצמה. היום כולם מבינים שבלי רוח אי אפשר להגיע לשום מקום. הנוכחות של רב ביחידה נותנת לשוטרים את הכוח להמשיך גם כשהמשימות קשות, מדממות ומורכבות".
שורשים בוכריים: אופטימיות של דורות
הציבור הבוכרי ידוע בנאמנותו העמוקה למדינה ולמסורת. איך הרקע האישי שלך כבן לעדה השפיע על השליחות שלך?
חיוך רחב עולה על פניו של הרב כשהוא נזכר בילדותו בירושלים: "גדלתי בשכונת הבוכרים, וזה נוף ילדות שאי אפשר לשכוח. ראיתי את היהודים היקרים שעלו מבוכרה, הולכים בחגים עם ה'ג'ומות' הצבעוניות והמפוארות שלהם. הם היו אנשים שמחים בצורה בלתי רגילה, אופטימיים, מלאי אמונה תמימה, ישרה וקדושה. זה מה שעיצב אותי. אם אומרים עליי שאני אדם חייכן, זה בזכות האווירה שספגתי שם לפני עשרות שנים.
אני תמיד נזכר בסבא רבא-רבא שלי. הוא עלה לארץ בסביבות שנת 1890 עם מטרה אחת ויחידה: לחיות בארץ ישראל. הוא לא חיפש עושר, הוא רצה רק לנשום את אוויר הקודש. הוא קנה קבר בהר הזיתים לו ולאשתו, וזה היה כל חלומו – לחיות כאן ולהיטמן כאן. האמונה היוקדת הזו, להגיע לארץ אבותינו ולחיות בה באופטימיות למרות הקשיים, היא המצפן שלי. כשאני פוגש שוטר שקשה לו, אני מביא איתי את ה'ג'ומה' הרוחנית הזו, את הידיעה שאנחנו בתוך נס וצריך לחייך ולהודות עליו".
בית לשוטר הדתי והחרדי
יש היום המון שוטרים דתיים וחרדים. איך הרבנות מצליחה לייצר עבורם מעטפת שמאפשרת לשלב בין ההלכה לדרישות התפקיד?
"אני חייב להחמיא למפקדים ברמות הכי גבוהות", אומר הרב בנחישות. "חשוב להם מאוד שהשוטרים החרדים והדתיים ירגישו בנוח. הם פונים אלינו, לרבנות, בכל שאלה – קטנה כגדולה. במלחמה האחרונה, בשבת הראשונה שבה כולם הוקפצו, קיבלנו אינספור פניות משוטרים חרדים. הם היו צריכים לדעת איך לשלב את חובת השמירה על הביטחון עם שמירת השבת.
השוטרים האלו ראו ברבנות כתובת אמיתית. הם הבינו שאנחנו לא רק 'אנשי דת', אלא אנשים שמכירים את המשימה המבצעית בשטח מצד אחד, ואת עומק ההלכה מצד שני. אנחנו נמצאים בקשר רציף עם גדולי התורה שבדור, כמו הראשונים לציון הרב יצחק יוסף והרב דוד יוסף. כשאנחנו נותנים תשובה לשוטר, הוא יודע שהיא מגובה. זה נותן לו שקט נפשי לבצע את המשימה – שמירה על חיי אדם, שהיא המצווה הכי גדולה שיש – מבלי להרגיש שהוא מתפשר על עולמו הרוחני".
המשטרה כגשר לאחדות
בתקופה של מתחים חברתיים, האם למשטרה יש תפקיד גם בחיזוק האחדות הלאומית?
"בוודאי. המשטרה היא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. כשאני מסתכל מהצד על השוטרים שלנו, אני רואה פלא של ממש. ביחידות המשטרה משרתים יחד דתיים וחילונים, ימנים ושמאלנים, יהודים ושאינם יהודים – מוסלמים, דרוזים, נוצרים וצ'רקסים. הם נלחמים כתף אל כתף ושומרים אחד על השני בנאמנות עילאית.
שאלתי את עצמי פעם: למה זה עובד שם כל כך טוב? התשובה היא פשוטה: כי כולם מבינים שיש מטרה אחת שגדולה מה'אני' הפרטי. המטרה היא ביטחון אזרחי ישראל. כשיש יעד כזה נעלה, פתאום כל המחלוקות הופכות למשניות. אם כולנו בחברה היינו מבינים את המשמעות של היותנו עם שחזר לארצו אחרי אלפיים שנות גלות, היינו מצליחים להתגבר על כל המתחים. המשטרה היא ההוכחה שאם אנחנו מחדדים את המטרות הגדולות שלנו – אהבת אדם, מוסר ושמירה על החוק – אנחנו יכולים לחיות יחד בהרמוניה מופלאה".
המסר שמעבר למילים
אתה פוגש שוטרים ברגעים הכי קשים שלהם – פציעות, אובדן חברים, מראות קשים. מה המסר שאתה מעביר להם?
"לפעמים המסר הכי חזק הוא השתיקה", אומר הרב בקול רך. "כשאני מגיע לזירה קשה או לבית של שוטר שחווה משבר, הדבר הראשון שאני עושה זה לחבק. חיבוק אמיתי, בלי מילים. חיבוק שאומר 'אני פה איתך, אנחנו פה איתך'. ברגעים כאלו, הסברים פילוסופיים לא עוזרים.
רק אחר כך, כשיש קצת יותר פניות נפשית, אני מנסה להעביר להם מסר של צמיחה. מכל משבר ומכל חשיכה אפשר לצמוח. זה לא תמיד קורה כאן ועכשיו, לפעמים זה לוקח שנים ודורש סבלנות אדירה. אבל בפרספקטיבה לאחור, אנחנו מגלים שההתמודדות הזו בנתה בנו קומות של עוצמה שלא היו שם קודם. אני מנסה לטעת בהם אמונה שהדברים מובילים לטוב, גם אם הדרך אליו כואבת וזרועה דמעות".
האתגר: להכיר תודה לשומרי החומות
מהו האתגר הגדול ביותר שלך כיום בתפקיד הרב הראשי למשטרה – מקצועית ורוחנית?
"האתגר הגדול הוא השינוי בתודעה הציבורית. המשטרה, בשונה מצה"ל, לא תמיד זוכה ל'הילה' של גבורה ביומיום. המפגש של האזרח עם השוטר הוא בדרך כלל בנסיבות לא נעימות – דו"ח תנועה, הפרעה לשכנים, אכיפת סדר. קשה לאנשים לפתח רגש של הכרת תודה כשזה הממשק.
אבל האמת היא שהשוטרים הם אלו שמוסרים את הנפש כדי שאנחנו נוכל לישון בשקט. כשהורים שולחים את הילדים שלהם לבלות בלילה, הם סומכים על זה שיש שוטר ברחוב שמוודא שהכל תקין. ב-7 באוקטובר הציבור ראה את הפנים האמיתיות של המשטרה – שוטרים שרצו אל האש עם אקדחים מול מחבלים עם RPG רק כדי להציל אזרחים. אם כל אזרח היה עוצר רגע ואומר 'תודה' לשוטר שהוא פוגש בכותל או ברחוב, זה היה נותן להם דחיפה אדירה. זה ארגון שאי אפשר לקיים מדינה יהודית בלעדיו, וחשוב שהציבור הדתי והחרדי בפרט יכיר בחשיבות העצומה שלו".
מילה לסיום: זכות שהיא נס
לסיום, מה המסר שלך לשוטרים ולקוראי עיתון 'מנורה' לרגל יום העצמאות?
"לשוטרי משטרת ישראל אני אומר: דעו לכם שזו זכות היסטורית. אלפי שנים התפללו אבותינו לשוב לארץ הזו, ואתם אלו שזכיתם להיות השומרים שלה. אתם חלק מהנס הגדול הזה שנקרא עם ישראל במדינתו. אין לזה אח ורע בהיסטוריה. כשאתם שומרים על הביטחון, אתם שומרים על הייעוד של עם ישראל. חזקו ואמצו!
ולקוראי עיתון 'מנורה' היקרים: אני מאחל לכם ולכל בית ישראל חג עצמאות מלא באור. שנזכה להמשיך לחיות כאן באמונה, באהבת חינם ובאחדות. שנזכור תמיד להוקיר תודה על המדינה ועל השליחים הנאמנים ששומרים על חומותיה יומם וליל. חג עצמאות שמח!"
