מאת: גיורא פוזילוב
ממצא היסטורי מרגש שופך אור חדש על החיים התוססים, העושר התרבותי ומעמדה של השפה העברית בקרב יהדות בוכרה בראשית המאה העשרים: מודעת ברכה מקורית לרגל ראש השנה, שפורסמה בעיתון הבוכרי ההיסטורי "רחמים", הגיעה לידינו באדיבותה של הגב' רחל יהודיוף. המודעה, שראתה אור בעיר קוקנד שבאוזבקיסטן בשנים שלפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, מביאה תיעוד אותנטי ונדיר של מנהיגי הקהילה באותם ימים.
על הברכה חתומים בני משפחת יהודיוף הידועה מקוקנד, ובראשם עומד הגביר הנודע אלישע יהודיוף. שמו של יהודיוף חקוק בהיסטוריה הארץ-ישראלית כמי שיזם והקים בראשית המאה ה-20 את המבנה המונומנטלי "בית יהודיוף" – המוכר עד היום בכינויו המיתולוגי "הארמון של המשיח" – בשכונת הבוכרים ("רחובות") בירושלים. המבנה המפואר נבנה מתוך אמונה עמוקה וחזון לארח את משיח בן דוד בבוא הגאולה, והוא מהווה עד היום את אחד מסמליה האדריכליים הבולטים של ירושלים שמחוץ לחומות.
הפן המרתק והמפתיע ביותר במודעה נעוץ בשפתה. אף שעיתון "רחמים" פנה לציבור הרחב ונדפס בשפה הטאג'יקית-יהודית (בוכרית), מודעת הברכה של משפחת יהודיוף נוסחה ונדפסה באותיות עבריות ובשפה העברית. הברכה פונה בחום אל "קרובינו וידידינו הקרובים והרחוקים", ומפרטת שורה של קהילות מרכזיות במרחב: טשקנט, סמרקנד, קוקנד, בוכרה וכל ערי אגפיהן.
בחירתם של בני המשפחה לפנות בעברית צחה אינה מקרית; היא מעידה על כך שהשפה העברית לא שימשה רק לשון קודש לתפילה וללימוד, אלא חייתה ופעמה כלשון תקשורת חיה ותרבותית בקרב שכבות המשכילים ואנשי המעשה בקהילות אסיה התיכונה.
נוסח הברכה מבטא חיבור עמוק למסורת ולערבות הדדית: "ברגשי כבוד ואהבה הננו מברכים… שיזכו לשנים רבות, שנות אושר והצלחה, ולחגים ומועדים טובים בשמחה ובששון, אמן!". לצדו של אלישע, חתומים מוקירי הציבור דוד יהודיוף, ציון יהודיוף ומשיח יהודיוף.
המסמך המרגש הזה אינו רק פריט ארכיוני יקר ערך, אלא עדות חיה לרשת הקשרים המסועפת של יהודי אסיה התיכונה, ששילבו נאמנות למסורת אבות, פריחה כלכלית וזיקה יוקדת לארץ ישראל וללשון העברית.
